מראשית הרפת בקיבוץ, מפי רפתן ותיק – חילקה
מתוך דקלים ושער אבן
הוצא ליובל ה- 50 של קיבוץ עין-שמר תשל"ח 1977
הרפתן: ילד שלום! מה שמך?....
הילד: שמי רן, אבל קוראים לי רני.
הרפתן: תגיד בבקשה ילד, איפה כאן עמדה הרפת הראשונה?
רני: לא יודע. אשאל את אבא. אבל גם הוא לא יודע. אבל הסבא כן יודע. (יוצאים מחדר
האוכל).
רני: איפה?
סבא: תלך לעין-שמר העתיקה בין החומות. בצד הימני על הכותל הצפוני היה בניין הספורט
וההובים. קדם לו חדר-האוכל הישן וקדמה לו הרפת הראשונה. פינות החומה הצפונית
והמערבית היו הקירות. הגג - לוחות מכוסים נייר זפת (טול). האבוס מעץ ושרשרת
לקשירת הפרה. והרי כל הציוד הדרוש.
סבא: איך נעשיתי לרפתן?
בקבוצת "ברנר" שאיתם התאחדנו, היה חבר אחד ששמו מוטל הררי. הוא היה מנהל
הרפת, עובד הרפת וכל השאר. מלבד זה היה גם המוכתר ומנהל יחסי הידידות עם
הערבים השכנים שלנו.
יום אחד בחזרי מן המרעה ומוטל עוד לא חזר, מחכה שעה, שעתיים והבחור איננו. אני
התחלתי לחלוב את הפרות. פרה אחת, שניה, וכך קיבלתי את ההכשרה להיות רפתן.
מה אכלו הפרות:
בסביבה היה הרבה ירק שגדל בגשמים. במיוחד היה הרבה מרעה על יד הואדי הרטוב. בתוך הואדי היו הפרות גם שותות מים לרוויה. כמובן שאז הוא היה רחב מאוד ולא עמוק כמו עכשיו.
מלבד חלב היו ביצים באבוסים מתרנגולות שהסתובבו ברפת. עובדי המטבח היו באים לאסוף אותן. תרנגולת אחת מצאה לה פינה שהטילה בה ביצים ופתאום בים בהיר יצאה התרנגולת החכמה עם 10 אפרוחים צהובים.
עליזה – הייתה פרה אדומה. כבר בתנ"ך מזכירים את הפרה האדומה. פרה אדומה שימשה לכמה שימושים קדושים בזמן הקדום. הפרה עליזה הייתה אדומה כי היא שייכת לגזע הדמשקאי.
זאת הייתה פרה יפה, גדולה, בעלת עור דק. עליזה הייתה הפרה שתמיד הלכה בראש העדר. היא הייתה המנהיגה.
הפרות היו שותות מים בואדי. כשלא היו יוצאים למרעה היו פותחים את שער הרפת וכולן היו הולכות לשתות. אני הייתי עולה לתצפית לראות אם הכל כשורה. התצפית היה על מרפסת בית-האבן. משם ראו את כל הסביבה.
לעיתים רחוקות היה קורה שהפרות לא חזרו תכף אחרי השתייה.
באורווה עמדה הסוסה רות שהייתה מוכנה, עליה היו רוכבים לברר את סיבת העיכוב ולהחזיר את הפרות.
כל זה היה יפה כשהיו מים בואדי. בקיץ בימי יובש היו זקוקים לטכניקה: על יד כביש חדרה-עפולה, פרדסים עוד לא היו, רק מדבר ובאר עתיקה, (עכשיו סתומה). על ידה שוקת עגולה. (השוקת נמצאת כיום על יד הדקלים). את הפרות היו מובילים לבאר והרפתן היה משקה אותן בשאיבה בדלי וחבל ממעמקי הבאר. הבאר אף פעם לא אכזבה.
השוק לחלב התרחב בכרכור. לכן רתמו כוח נוסף: בלעם. זהו לא בלעם שנזכר בתנ"ך. בלעם הוא חמור אפור ומלומד. הוא בא עוד מעין-גנים. תפקידיו היו רבים. בבוקר היה מביא לחם מהאופה ובערב היה מרכיב את סדרן העבודה.
סדרן עבודה חדש היה סומך על בלעם שיביאו לכל הפרדסנים שהיו מזמינים עובדים לעבודה.
בלעם היה עוצר בדיוק לפי הסדר.
לבלעם זה סידרו שני ארגזים מכל צד ובהם שני כדים קטנים. אחת הרפתניות אז, עכשיו סבתא, הייתה מובילה את החלב ומחלקת בין הלקוחות. הכמות בערך 20 ליטר.
רפת ב'
החליטו להכניס שיפור בתנאי הפרות. לכן בנו רפת בפינה השנייה של החומה. הקיר הצפוני והמזרחי היו היסוד לרפת. היום זה מחסן הבגדים, לפני זה היה כאן בית-תינוקות.
לרפת הזו הביאו 5 פרות אדומות מדמשק. הפרות נקראו בשם הבנות שהיו בגרעין של קיבוץ עמיר השכן: שלהבת, צילה, דלילה.
ברפת ב' הייתה עוד פרה אחת, ששמה היה עליזה ב', היא הייתה אדומה. היה לה גם שם נוסף עליזה-ציפה. כשהפרות יצאו למרעה היא אהבה לעבור דרך החוטים שעליהם הייתה תלויה כביסה. כמובן שהייתה נתקלת בציפה הכי גדולה. הייתה מתחילה להתרוצץ ואחריה כל הכובסות והמחסנאיות. ילד שהיה עובר בסביבה היה נבהל מהמפלצת החצי אדומה וחצי לבנה.
כמובן יש להזכיר את הפר מוסוליני – דמשקאי הולנדי. צבעו לא היה אדום ולא שחור-לבן, רק אפור-שחור. בגיל צעיר התעוור בשתי עיניו, אבל את מלאכתו עשה נאמנה בעיניים עצומות.
רפת ג'
את הרפת הזו בנו לכבוד ההולנדיות, כמובן הפרות ההולנדיו. (כיום שוכן בה מיניפלסט). הרפת הזו שימשה בחלק ממנה לפרות. החלק הדרומי שימש לתרגילי נשק. פעם קראו לזה ה"ההגנה". הרפת שימשה בסיס אזורי להגנה.
מדריכים היו באים מכל מיני מקומות, היו מרצים על אקדחים ורובים. רבים מהחברים שלנו למדו את מלאכת ההגנה בחסות הפרות האלו. פה היה גם מקום לקליעה במטרה בכדורים חיים. כמובן הכל בצמצום.
בפינה הדרומית-מזרחית, הייתה עמדה מעל הרפת. מכאן היו צופים לסביבה הקרובה. למטה בפינה היה מקום לעגלות.
בשעת הצורך היו יכולים להפוך את האבוס שמתחתיו היה סליק עם נשק. האבוס נבנה ע"י המתכנן שלנו קובה גבר מחומר קל, ע"י חפץ שנפלט מגלי הים.
הרפת הזו התקדמה בכמות החלב ומכאן נשלחו בפעם הראשונה באוטו פורד שלנו 2 כדים עם חלב, כל כד 230 ליטר.
הקיבוץ הולך למרעה
אל תחשבו שפתאום החליטו להיות צמחונים וטבעונים. למרעה הלכו בגלל סיבה אחרת. ומה היא?
הרועה יצא בבוקר עם עדר הפרות. את הזמנים קבעו בערך, לפי סימנים שונים. בשעה ארבע היו רועים את הרכבת שהייתה מגיעה מחיפה לחדרה, לפי העשן של הקטר ואחר זה שמעו את צפירתו. סימן בדוק נוסף היה הצל. במידה והצל שלך גדל למזרח כמובן שהשעה כבר עברה מזמן. והנה הצל גדל מאוד וכמעט לא רואים אותו.
החברים דאגו לרועה ולבקר. אולי קרתה תקלה. החליטו לגשת למרעה, ומה התקלה? לא תאמינו!
הספר הפעם היה עבה מדי והרועה טרם גמר אותו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה