מתוך ספרו של צבי לוריא: חיים של שירות
הספרייה הציונית 1971
הייתה זו אגדה שהפכה למציאות. והמציאות הפכה לאגדה, מאותן האגדות הבונות אדם, עם, חברה, מעמד.
וכך התחילה האגדה: הם היו ארבע-עשר במספר. הם גרו בחושות ערביות אחדות, בבתי-חימר עם רצפות חמרה, גג מאדמת-ביצה מיובשת. כאן על הגבעה, בין המוסד החינוכי של היום לבין הכביש בוואדי-ערה. ואחר-כך בבתים לבנים אחדים, הקרויים בתי-שלזינגר, שעל הדרך לכרכור.
בדיוק לפני חמישים שנה היה הדבר. מסביב שממה, ביצות. נקודה אחת בודדה. אף לא עץ, אף לא אחד. אף לא אקליפטוס. לא כביש, לא דרך.
אוהלי-קידר של הערבים התורכמנים, בדואי, גמל ורובה.
זרות ונכר במולדת. נוף של חולות ושיחי-בר, אפור חרוך-שמש וצחיח מאופק עד אופק – עד ייאוש, עד דכא, עד נפש בוכייה במסתורים בלילה – ככתוב בספר ? לא. הספר נכתב אחר כך.
הייתה זו קבוצת "השומר" בכרכור, בשנת תרע"ג, 1913. הם ידעו מחסור ורעב באופן בלתי-רומאנטי למען להיות מתיישבים חקלאיים. הם חלו וקדחו למען מגינים ושומרי קרקע ונפש; הם רכבו בודדים ונפלו ועל שפתותיהם מלים על חיי כבוד ואחווה עם הערבים. כך, פשוט: עבודה, הגנה ואחווה. לא מליצה, לא פרוגרמה. פשוט כמו המעשה הראשון, הבראשית, לא מעט בזכותם אנו ממשיכים בכפר קיבוצי גדול.
לאלה שהיו פה ואינם עוד, ולאלה שהיו פה והם מפוזרים בכל הארץ, נאמר היום: אתכם אנחנו פה !
ובאותה שנה עצמה, בשנת 1913, התלקטו צעירים יהודיים בגלויות קרות באירופה בתוך עם דווה וברוך-דרכים ועמסו על כתפיהם הרכות את אגדת "השומר": לבנות עם ולגאול ארץ בדרך האחווה והרעות, להפעיל אל חזונם של חברי "השומר".
וכה כתוב בדברי הימים של "שומר הצעיר":
"השנה 1913. באסיפה הכללית השנתית של "דרור", קיבלה ההסתדרות בלבוב את השם "השומר". השם הזה נפוץ במהרה על פני כל הפרובינציה. במארס 1914 נתכנס בלבוב הכינוס הראשון של הסתדרות "השומר". היא מנתה אז ארבעה-עשר קינים ובהם שבע מאות שומרים ושומרות".
בסערה עברה תנועת "השומר" – "השומר הצעיר" על פני גלויות, ערים ועיירות, עוררה אלפים נערים ורבבות בנות להצטרף אל דגלי המרד נגד קומה נמוכה ומורך-לב ואל ההעפלה, אל הגשמת אגדת
"השומר".
כסערה טלטלנו את הרחוב היהודי השחוח. כל בחור ובחורה נזעקו אל מאות קנינו להגשמה, לעלייה, להגנה, לבנות מולדת, ליצור עם עובד, בו-חורין, להקים נקודות לשיתוף פעולה ולאחווה. וסערות אחרות ורבות סערו. כאלה שלא ראתה עין אנוש מעולם. עולמות נחרבו ופאר העם ותנועתנו הוכרעו לטבח. וגבורות הרבה, נאדרות באימתן, שלב אנוש לא חזתה. והיום מקימים מתוך האפר והרמץ, מתוך מכאוב ורינה את הבניין שאלה חלמו עליו ואינם עוד.
משורשה של קבוצת "השומר" בכרכור, ומקרקע תנועת השומר-הצעיר צומח האילן של קיבוץ השומר הצעיר עין-שמר. ואתו למעלה משבעים קיבוצי התנועה, וברחבי הגולה מהבהבות להבות "השומר הצעיר".
אין סיפור ללא מוסר-השכל, ומוסר-ההשכל של סיפורנו, קצר ופשוט הוא: לא לחוג יובלות באנו, לא באנו לשיר שיר על השורש והגזע, לא לספר סיפור על האילן הצומח – כי אם לשלוח מבט אל הצמרת הרחוקה, מעשה ראשונים – סימן לממשיכים ואתגר לבנים. בזה טעמם של שני היובלות.
האגדה – מאחורינו. האגדות – לפנינו.
צבי לוריא יוני 1963
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה