יש ברצוני להפנות את תשומת לב החברים בהערות מספר אלה לשאלה, אשר במרוצת הזמן בחיי הקיבוץ נשכחה כליל בתוכנו ...
... בזמן האחרון הננו עומדים במזל של עליה, הקיבוץ זקוק לתוספת כיתות – בשבועות האחרונים אנו קולטים חברים חדשים. עם היכנסו של החבר לסידור העבודה וכניסתו לעבודה נחרץ גורלו בקיבוץ, לא ניתנת יותר כל אפשרות ולא מזדקקים החברים לכל הזדמנות להציג בפני הציבור כולו את שאלת חברותו של האדם בקיבוץ. המנהג של קבלת חבר לאחר ששת חודשי ניסיון, אשר היה לו לפעמים ערך פורמלי גרידא בוטל לגמרי בתוכנו. אותו טקס הקבלה, שהיינו נוהגים בו שנים, הוא היה מעלה את ערכו של הקיבוץ בעיני החבר החדש המגיע אלינו ובעיני כל הציבור היושב במקום זה שנים. ידענו עוד בשבתנו בחדרה לבדוק כל שאלת חברות ולדחות חודשים ושנים את החבר שהתדפק לבוא אלינו – אם כי היה כאן מההפרזה ולפעמים גם פגיעה קלה בבן אדם, הרי הורגש תמיד בתוכנו ומחוצה לנו שלא קל הוא הדבר להיהפך לאזרח הקיבוץ הזה.
... חבר אשר ירצה ויוכל להמשיך את חייו איתנו כאן לא יפגע על ידי כך, זה עלול רק להעלות את ערכו של הקיבוץ ולהבטיח את עצמנו בפני תופעות לא רצויות. הנני מציע לקבוע תקופה מסוימת של מועמדות לכל חברינו החדשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה