קטעים מתוך החוברת: פרקים ראשונים
עין שמר סוכות תשל"ז 1976
כל הנכנס בין שני הדקלים לחצר שבין החומות ומציץ בפרצה מזרחה, רואה צוהר יבש, חרוך, והפתעה: חצילים בשורות אחדות, מושקים במי ביוב, שוקת דבוקה בחומה, ריקה, לידה טנק ברזל על עמודי עץ. משאבת יד מהמשמשות לשאיבת דלק, צמודה לאחד העמודים בגובה של מטר וחצי. הנה הביאה העגלה את חביות המים. העגלון שואב את המים לטנק, והיו מים בברזים.
לרושם הראשון של הבא לשעה נתלווה רושם שני של הבא להשתקע: הכל סגור בין החומרות. בימים ההם כבר היה פירושה של חקלאות: מרחב ומים. נתברר כי מרחב זה, שאינו רחב ביותר, שחון לחלוטין. על-כן – סגור. יהיה איפה דשדוש במקום. נודה: משהו מדכא היה ב"כליאה" זו. כבר היו "תוכניות" – עוד מעט יוצקים את בריכת לובזובסקי – יהיו מים. אבל כמה שורות אבנים חוסמות יותר את האופק משפותחות אותו התוכניות. "כבר שמענו", "עד שנזכה", "בינתיים – לא כלום", ועוד.
המציאות: המים בחביות מכרכור והמשאבונת הקטנה ליד השער. ברגע של השראה נקדחה באר זו של מים עליונים ותפקידה לא היה מבוטל כלל. ככל שאני זוכר, הייתה ספיקתה שלושת רבעי קוב בשעה. זאת אומרת, לאחר ששאבת שלושים פחי מים, היה עליך לחכות עד ששוב ייקוו המים העליונים, שזרימתם, כידוע, מעטה ואיטית. אבל באר זו חיזקה את מאזן המים ואפשרה לחברים להתרחץ. זוכר אני אמבטיה לילדים עשויה פח שעמדה במקלחת, אשר שני הזוכים לתפוש אותה ראשונים, מילאוה מים ליד הבאר ונהנו ממקלחת מלכים. השאר הזמינו את האמבטיה. חיבוטי ניקיון אלה לא הזיקו למוראל הגבוה. אדרבה, המסירות לסבון הייתה עליזה, קולנית, סיום של התפרקות לאחר יום-עבודה קשה ולא תמיד שבע.
אבל המחזה המצער והמדכא היה הסתערותן של הפרות על השוקת שנתמלאה. צער בעלי חיים לבש כאן צורה של היסטריה המונית. של חזיון קץ-הימים. הפרות הן שזעקו למים. האנשים התבדחו.
הנחת הקו של שני צול מבריכת לובזובסקי אל הטנק שבחצר פתחה לא את הברזים בלבד, היא פתחה תקופה. משאבת העזר (הבוטר, ליד בית-הקירור) דחפה את המים לטנק. ובדרך הסתעפו צינורות של צול והשקו ירקות. ]תאום ממטרות: סביבונים, גשם וירק. מזלפים שופעים מיןם במקלחת. משהו לא נורמלי.
המים פתחו את החומה, את התוכניות, עוררו את הרעב לאדמה, החכירה מחמדאן, היציאה לכברה. הגיעה שעתה שלהקדיחה הראשונה. את מקומה קבעו המהנדסים לנברג ולוונשטיין בשיטת מחקר גיאופיזית, ששיגור זרמי חשמל לקרקע ורישום התגובות. אך בעיקר סמכו המומחים על חתך השכבות בבאר של לובזובסקי ובבאר הרומית (בבדוס).
מה עוד אפשר לומר? האנשים גדלו עם המים. האופק נפתח יותר. החגיגות היו ציוני דרך בחיי המשק והחברה. הנכנס היום לחצר רואה את הפתוח ואת הירוק, מקורב ומרחוק.
שכרם של הראשונים.
עין שמר סוכות תשל"ז 1976
כל הנכנס בין שני הדקלים לחצר שבין החומות ומציץ בפרצה מזרחה, רואה צוהר יבש, חרוך, והפתעה: חצילים בשורות אחדות, מושקים במי ביוב, שוקת דבוקה בחומה, ריקה, לידה טנק ברזל על עמודי עץ. משאבת יד מהמשמשות לשאיבת דלק, צמודה לאחד העמודים בגובה של מטר וחצי. הנה הביאה העגלה את חביות המים. העגלון שואב את המים לטנק, והיו מים בברזים.
לרושם הראשון של הבא לשעה נתלווה רושם שני של הבא להשתקע: הכל סגור בין החומרות. בימים ההם כבר היה פירושה של חקלאות: מרחב ומים. נתברר כי מרחב זה, שאינו רחב ביותר, שחון לחלוטין. על-כן – סגור. יהיה איפה דשדוש במקום. נודה: משהו מדכא היה ב"כליאה" זו. כבר היו "תוכניות" – עוד מעט יוצקים את בריכת לובזובסקי – יהיו מים. אבל כמה שורות אבנים חוסמות יותר את האופק משפותחות אותו התוכניות. "כבר שמענו", "עד שנזכה", "בינתיים – לא כלום", ועוד.
המציאות: המים בחביות מכרכור והמשאבונת הקטנה ליד השער. ברגע של השראה נקדחה באר זו של מים עליונים ותפקידה לא היה מבוטל כלל. ככל שאני זוכר, הייתה ספיקתה שלושת רבעי קוב בשעה. זאת אומרת, לאחר ששאבת שלושים פחי מים, היה עליך לחכות עד ששוב ייקוו המים העליונים, שזרימתם, כידוע, מעטה ואיטית. אבל באר זו חיזקה את מאזן המים ואפשרה לחברים להתרחץ. זוכר אני אמבטיה לילדים עשויה פח שעמדה במקלחת, אשר שני הזוכים לתפוש אותה ראשונים, מילאוה מים ליד הבאר ונהנו ממקלחת מלכים. השאר הזמינו את האמבטיה. חיבוטי ניקיון אלה לא הזיקו למוראל הגבוה. אדרבה, המסירות לסבון הייתה עליזה, קולנית, סיום של התפרקות לאחר יום-עבודה קשה ולא תמיד שבע.
אבל המחזה המצער והמדכא היה הסתערותן של הפרות על השוקת שנתמלאה. צער בעלי חיים לבש כאן צורה של היסטריה המונית. של חזיון קץ-הימים. הפרות הן שזעקו למים. האנשים התבדחו.
הנחת הקו של שני צול מבריכת לובזובסקי אל הטנק שבחצר פתחה לא את הברזים בלבד, היא פתחה תקופה. משאבת העזר (הבוטר, ליד בית-הקירור) דחפה את המים לטנק. ובדרך הסתעפו צינורות של צול והשקו ירקות. ]תאום ממטרות: סביבונים, גשם וירק. מזלפים שופעים מיןם במקלחת. משהו לא נורמלי.
המים פתחו את החומה, את התוכניות, עוררו את הרעב לאדמה, החכירה מחמדאן, היציאה לכברה. הגיעה שעתה שלהקדיחה הראשונה. את מקומה קבעו המהנדסים לנברג ולוונשטיין בשיטת מחקר גיאופיזית, ששיגור זרמי חשמל לקרקע ורישום התגובות. אך בעיקר סמכו המומחים על חתך השכבות בבאר של לובזובסקי ובבאר הרומית (בבדוס).
מה עוד אפשר לומר? האנשים גדלו עם המים. האופק נפתח יותר. החגיגות היו ציוני דרך בחיי המשק והחברה. הנכנס היום לחצר רואה את הפתוח ואת הירוק, מקורב ומרחוק.
שכרם של הראשונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה