האוח

מתוך החוברת של ניבי מרקם: שבעה סיפורים

לרגלי מצוק הארבל יש ואדי עמוק שעל שפתו הרחבה כפר קטן, ח'רבת חמאם שמו. למעלה במצוק מבצר קדום הנוצר סיפורי גבורה ומעיינות מים אשר למרגלותיו.

מספר מעיינות נובעים לרגליו. עד היום לא הצליחו האנשים לייבשם, אך הזיהום סביבם כה רב עד כי ניטלה מהם נקודת החן האחרונה.

במעלה הנחל עיירה עתיקה בשם "ארבל" ולידה המושב הנושא גם הוא אותו שם.

בואדי חמאם בורות רבים ובמצוקים חגבים ונקיקים נוחים למשכן חיות בר, זוחלים, מכרסמים, עופות וציפורים. במיוחד רבו כאן יוני הבר והסלע.

מעיינות חמים ויונים העניקו לכפר את שמו ח'רבת חמאם (יונים בערבית). היונים היו מתרבות כמעט כמו התושבים הערבים שנהנו מאכילת בשר זע'ליל מחשי (גוזלים ממולאים).

הכפר הזה, רוב תושביו עובדי אדמה המגדלים חיטה, שעורה, קטניות, עצי זית, עדרי צאן ועיזים. התושבים חיים בשלווה ובשלום, אסמיהם מלאים גרעינים, בפחים נאגרים שמן זית וגבינה מלוחה מתוצרת מקומית ומי מתושבי הכפר שלא יימצא עבודה במקום, לא יתקשה להשלים את החסר בעבודת הבניין בעיר טבריה.

גר שם ילד אחד שלא ידע גנון, לא גן חובה ולא בית-ספר, אך הפך מבין גדול כי השכיל לראות את תופעות הטבע ולחקרן. מגיל שלוש כבר פסע בעקבות הצאן והעיזים וידע להכיר אורחם ורבעם, אלו רחלות דורשות טיפול מיוחד, אלו חולות. למי מציקים טפילי מעיים, מה טוב למאכל אדם מעשבי שדה ומה רעיל. ידע להכיר חיות תחת לאבנים. עם חלוף השנים הוביל לבד את העדר, עולה בשביל צר עוקף בשדות שלף או בור ומדביר את הצאן במישור מעל המצוק. כך ימים רבים ועונות שנה, אינו חש צורך ומחסור באותם דברים שהיו נחוצים לבני גילו.

יום אחד במרעה, שמע קול מוזר נשיפה רפה ואחריה שני קליקים. והקול חוזר ונשנה כך פעמים רבות. הלך הנער בעקבות הקול עד שהגיע אל המצוק הנישא. השתרע על ביטנו, והנה על מדרגות סלע במורד המצוק כדור צמר אפור. חיש גלש בנקיקים ואחז בשיני סלע עד שהגיע למדרגה צרה, ומה הופתע כשראה כי כדור הפלומה האפור בהיר המשמיע נשיפה ואחריה שני קליקים, אינו אלא גוזל. הניח את הגוזל בעדינות בילקוט העור שלו, טיפס וחזר את צאנו.

עם ערב הלך אל תרנגולת דוגרת, גנב לה אפרוח צבעוני קטן, ביתר אותו בסכין והגיש פירורי בשר-נא אל לועו של הגוזל הרעבתן, וזה בלי היסוס בלע את הבשר על קרביו ועצמותיו וביקש עוד. נאלץ הנער לצוד עכברים, זוחלים, גוזלי יונים ואפרוחים כדי להאכיל בהם את הגוזל וכל ימים רבים עד שגדל הדורס. פלומתו נעלמה ונוצות חומות כיסו את גופו. התחיל מעופף במחסן, צימח לו על אוזניו הזקופות ציציות והנער ידע כי לפניו דורס לילי ממשפחת הינשופים.

כך חיו להם, זה מפרנס וזה נהנה ומתפרנס. עד שיום אחד בא פלח אל המוכתר ואמר לו: "שמע אדומי, שנים רבות אני חקלאי ומחסני מלאים, לא חסר לי דבר, ברוך השם, אלה השדות המניבים, אך בשנתיים האחרונות התחילו להופיע בכפר עשרות רבות של צפעים ועכברים רבים מכרסמים בשקים. מכה גדלה ועין עצה".

נאספו ראשי המשפחות וכולם קבלו על אותו הדבר, ואין איש יודע מהיכן יבוא עזרם. עד שהוחלט להזמין את הפקח הדרוזי של רשות שמורות הטבע והוא אכן בא מיד רכוב על גבי ג'יפ ירוק. הרים פחים וראה צפעים. נכנס למחסן וראה מכרסמים עד שהגיע ליד המחסן בו שכן עוף הלילה ואז שמע נשיפה רמה וזוג קליקים רמים יותר. מיד נכנס והנה אוח צעיר ויפה עומד על ענף יבש ונער מאכילו בידיו בשר זע'ליל. "שו הדה?" שאל הפקח הדרוזי את הנער והנער סיפר את הסיפור, לא הסתיר דבר. לקח הפקח את ה אוח, שם לו טבעת אלומיניום על הרגל והביאו לשמורת החולה לידי הפקחית טליה אשר טיפלה באוח.

שב הפקח לכפר, הלך למוכתר ואמר: "שנים רבות חיה משפחת האוחים במצוק הארבל, צדה בלילות מכרסמים רבים ומונעת מכם נזקי עכברים ונחשים אולי מכרסמים. הנה לפני כשנתיים אסף נער רועים אחד גוזל של אוחים, ראו אלה, נבהלו, נטשו את האיזור, עפו למצוקים אחרים. ירדה אבן מליבם של מכרסמים רבים אשר החלו מתרבים בהמוניהם, חודרים אל מחסנים ומחוררים שקים. אך שמחתם לא רכה זמן רב. כיוון שבעקבותיהם הגיעו צפעים, מקישי עקב וזעמים זועמים ולוחשים. וזה כל הסיפור ומעכשיו, אדון מוכתר, יש לכם בעיה עד שתבוא משפחת אוחים חדשה ותשכון במצוק, בנקיקים ליד מבצר הנוצרים והנצורים".

כשעברתי בשמורת החולה שנה לפני שקיבלה טליה הפקחית את האוח, ביקשתי אותה שאם במקרה יזדמן לה עוף שנפגע על ידי אדם ואי-אפשר להשיבו לטבע, אשמח לקבלו לפינת החי. ערב אחד הגיע טלפון: בוא, יש לי אוח בשבילך!

משפחת פוקס היקרה עשתה את השליחות ובקופסת קרטון מאווררת הביאה אוח אחד מוחתם שנושף חזק ומשמיע קלק, קלק חזק עוד יותר.