שחיטה

29.7.00

היה יום חורף ואנו הילדים אלו שהיו אוהבים לשוטט, היינו קרוב לדיר הכבשים, תרים אחר אירוע מעניין, כאלה לא חסרו בימי ילדותנו. עבר זמן לא רב וכבר נזדמן לנו מאורע מיוחד, גילינו זאת שעה שראינו פרה מובלת מהרפת אל עבר דיר הכבשים. רוב הכבשים היו במרעה באותה שעה, כך שהדיר היה ריק. מניין אנשים במגפיים נאספו סביב בהמה שהוצבה במרכז הדיר.

עיניים לוהטות של ילדים מתבוננים בסקרנות ניבטו בפרה האומללה, רגליה נכפתו בחבל עבה אל גלגלת שהייתה קשורה לעמוד עץ זה התומך . משיכה חזקה בחבלים, הפרה נפלה מובסת על קרקע הדשן בדיר הצאן, עיניה בולטות מבקשות לחרוג ממסגרתן זועקת הייתה מרה כאילו יודעת את הצפוי לה.

הרף עין הופיע בעל המאכלת כתער חד בתנועה עזה אחת שיסף גרונה של הפרה. זאת פרפרה, מסרבת לגורלה האכזר, גרונה ניחר בחירחורי גסיסה. זרם עז גיזר אדום פרץ מהגרון, שטף את קרקע הדיר בקילוחים עד שנדמה הטבוחה. באתי שפיכה העמיסו על גבי מריצות דם קרוש מריצה ועוד אחת ועוד, מגפיים מבוססות ברפש. כמה הארבה מריצות של הדם האדום המשחיר קרוש.

ואז נפתח בוקע העור העבדה ונגלה קרום דק לבן מכסה כרס תפוחה, אט פשטו הבחורים את העור, החלו מבתרים חלקי בשר וחלקים פנימיים, מניחים אותם בסירים גדולים מאלומיניום נתחים נתחים על פי הסיווג.

רק הראש נותר בוהה מנותק מכל, אינו יודע את אשר עוללו לגוף, אינו יודע דבר. הוא לבד מזכיר פרה בצורתו.

אז באה המטפלת צועקת משיבה את הסדר. אתם יודעים שכבר מאוחר וכולם נחים, רוצו מהר להתרחץ ולאכול ולמיטות. להתרחץ, כן. לאכול לא. למיטות? ככה ככה.