אני חנה דנון, אז חנה'לה וילנד, הייתי בין הילדים הראשונים בגן הילדים בבית הוורוד. יחד איתי היו בגן מקב' אלון: אורי אשכולי, רותי בן אברהם, אלישע שמרי, גיורא ריפתין, תמר בראון, לוי יהב, תלמה ארד ואביה שמי.
ומילדי אורן: התאומים עלי ויונה אלון, חגי ארליכמן, רחל אוכמני ואילנה בן-פורת.
הבית נבנה בשנת 1936 במטרה לשמש כגן ילדים עבור ילדי הקיבוץ. באותם הימים היו מאורעות דמים בארץ ולכן הבית נבנה מבטון מזוין כהגנה נגד יריות, ועל הגג היו חרכי ירי.
הבית היה רחב ויפה, עם מרצפות מצויירות, כפי שהיה נהוג אז.
הגננת האהובה עלינו הייתה חנה לולי, בן-אשר, והמטפלת שושנה.
באגף הדרומי של הבית היה אז בית תינוקות, נהגנו להציץ מהחלון בחדר השינה של הגן בכדי לראות את האימהות המניקות.
בחלק המזרחי היה מטבח ילדים שבו עבדה ציפורה נריה, ועוד חברות הזכורות לטובה.
אני זוכרת שקנו למטבח הילדים את המקרר החשמלי הראשון בקיבוץ, ואז עשו לנו גלידה, שאת טעמה לא אשכח עד היום, כי עד אז השתמשו רק בקרח או בארון אוויר לקירור המצרכים.
בחוץ עמד ספרטור להפרדת השמנת מהחלב והיו חובצים חמאה ואף עשו גבינה לבנה, גבינת קרש.
בלילות שימש מטבח הילדים את שומרי הלילה לארוחת לילה, עם כל ההווי הכרוך בזה.
לפעמים היו לנו פחדי לילה מ"מפלצות" ומערבים רעים שיכולים להציץ לנו בחלונות והיינו בוכים וקוראים להורים ואז שומרת הלילה הייתה באה אלינו למיטות ומשתדלת להרגיע אותנו
יש לזכור שזו הייתה תקופת המאורעות עם הרצחם של דוב ודוד.
נוסף לזה שמענו גם את יללות התנים מחוץ לחלון.
בערב לפני השינה, ההורים היו מלווים אותנו לגן עד לכניסה והיו נפרדים מאיתנו בברכת "לילה טוב ובטוב תלינו!" והמטפלות קיבלו אותנו וטיפלו בנו כמיטב יכולתן.
בערב לפני השינה תמיד היו לנו סיפורים לספר אחד לשני על חוויות היום. לפעמים רצינו לשוחח עם הילדים שגרו בחדרים אחרים וחשבנו על רעיון לקדוח חור בקיר ולדבר אחד עם השני דרך החור. אני גם זוכרת שהיינו משחקים ומתחבאים בתוך הציפות של השמיכות ולפעמים התבלבלנו והיה לנו קשה לצאת משם.
שחקנו בחוץ בהרבה משחקים כמו: מחבואים, מחניים, קלאס, הקפות, דגלים, בלורות , משחקי כדור ועוד.
אני זוכרת את ההצגות הנפלאות שנערכו על גג בית הביטחון, עם השחקנים, הבמאים, התלבושות, התפאורה, המוסיקה ועוד.
בסיכום, היה טוב וטוב שהיה. אני זוכרת את התקופה כתקופה יפה בחיי ומה שהיה אז התאים לקיבוץ של אותם ימים ושל אותם זמנים.
ועוד חשוב לי לציין שבאותו בית, הבית הוורוד, ועם אותה גננת חנה לולי, למדו גם הילדים שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה