פסח 2004
רקע: ב- 1940 היו תנים רבים בכרמים ובשדות שהעבירו לישובים את מחלת הכלבת.
המשטרה, בתיאום עם משרד הבריאות, הפעילו ציידים מורשים עם רובי ציד לצוד חתולים וכלבים משוטטים.
ביום מסוים קיבלו הילדים הוראה להישאר בבתי-ילדים ולא להסתובב בחוץ, כי הצייד יורה בחתולים ובכלבים משוטטים.
אני הייתי אז בן חמש והחזקתי מגש עם אוכל במטבחון של בית-הילדים.
פתאום נשמעה ירייה והרגשתי שמשהו חדר לרגלי השמאלית וּפֶרֶץ דם חזק, יצא כמו מזרקה מרגלי.
המבשלת ציפורה יצאה מיד החוצה וצעקה לעזרה.
במקרה עבר במקום אלימלך (אבא של שלומית ועדה) והוא הרים אותי על זרועותיו החסונות ולקחני למרפאה, שם קיבלתני האחות סוניה גורביץ (אמא של נדי), שחבשה את רגלי ועצרה את זרימת הדם.
כעבור זמן קצר, נלקחתי במשאית הפורד בדרכי עפר דרך כרכור – קקון – טול-כרם ומשם לבית-חולים "בילינסון" בפתח תקווה, שם נותחתי והוציאו לי את כדור הציד מהרגל.
חזרתי הביתה ולאחר כ- 10 ימים הוציאו לי את התפרים מהרגל.
לאחר מעשה,
התברר שהצייד הרג אמנם את החתול, אבל לא שם לב, כי מאחורי החתול הייתה אבן גדולה. כדור הציד הכיל חמש גולות עופרת, שאחת מהן פגעה באבן, קפצה ממנה ונכנסה דרך הדלת ישר לרגלי. הצייד נבהל וברח מיד כשנוכח שילד אחד נפגע, והוא לא חזר יותר אף פעם לקיבוץ.
ברבות הימים חלתה הכלבה כושית, כלבת חברת הילדים בכלבת וכל הילדים נאלצו לקבל 14 זריקות נגד כלבת בקורקבן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה