אחד האנשים הראשונים, שפגשה כשהגיעה לנמל חיפה, בחור צעיר בן 20, בעל עיני תכלת, יצחק שונדרובסקי, שהגיע מטעם תנועת "השומר הצעיר" לקבל את פני העולם לארץ. הוא היה ותיק בארץ, הגיע שנה קודם לכן, עם חברים מקן "השומר הצעיר" בלודז', והתיישב במושב עין גנים, ליד פתח-תקווה, שם המתינה הקבוצה שתימצא להם קרקע להתיישבות.
יצחק, בנם של מרים ואברהם שונדרובסקי, נולד בסלונים שבפולין באחד בינואר 2006. אמו נולדה בברסלאו שבגרמניה, וכשנישאה עברה להתגורר עם בעלה בסלונים, עיירה יהודית-ציונית באזור הליטאי של פולין. אביו היה מעשירי העיר, והחזיק חנות לתכשיטי כסף וזהב. בצעירותו, התגוררה המשפחה בבית גדול ומרווח, ויצחק קיבל חינוך פולני חילוני, שנקטע בהיותו בן שבע, עם פרוץ מלחמת ה עולם הראשונה. הגרמנים כבשו את סלונים ומצבה הכלכלי של המשפחה התערער.
ב- 1918 נכנסו הרוסים לעיר, ולאחר שהחרימו ובזזו את רכוש המשפחה, עקרה מרים שונדרובסקי עם ילדיה לעיר לודז', שם גרו בני משפחתה. יצחק נרשם לגימנסיה גרמנית, ונחשב אחד התלמידים הטובים. עד מהרה התברר שהגימנסיה היא מוסד פרוסי לאומני, והתגלו בה גילויי אנטישמיות. בלודז' התוודע לתנועת "השומר הצעיר", והוא נודע כאינטלקטואל, מקורי וחדור אמונה. למרות קשייו בשפה הפולנית, כבש את הקן בסערה, כולם חיבבו אותו, ועד מהרה התמנה למדריך. שורשיו היהודיים מצד אחד וגילויי האנטישמיות בגימנסיה מהצד האחר, הם שגיבשו את תפיסת עולמו הסוציאליסטית ואת רצונו להתיישב בארץ. פעילותו בתנועה הובילה לעזיבתו את בית הספר, בחודשיים לפני בחינות הבגרות, ובפסח 1925 עלה לארץ
פגישתו הראשונה עם הארץ הייתה מדכאת ביותר. כבר בנסיעה הראשונה ברכבת, מהנמל, לראש העין, פגש יצחק כמה חברי תנועה, יוצאי קן ורשה, חברי קיבוץ ב', שהספיקו להתייאש מהקיבוץ ומהציונות. הם היו ותיקים בארץ – חלפה כבר שנה מאז שהגיעו, ולעגו לו בראותם את סמל התנועה על החולצה הרוסית השחורה שלבש.
למרות הערותיהם, המשיך בתוכניתו המקורית, והגיע למושב עין גנים ליד פתח תקווה, בו שהו בעת ההיא כמה קבוצות קטנות מיוצאי "החלוץ". יצחק התיישב במקום, והתשתיך לקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות – קבוצה, שקראה לעצמה "קיבוץ השומר הצעיר בעין גנים" או בקיצור "קיבוץ עין גנים".
יצחק הגיע לעין גנים, התמקם, ומחרת בואו לארץ יצא לעבודה: קציר חציר בחרמש. העבודה הייתה מפרכת, ומזג האוויר חם מאוד, והוא התאמץ להחזיק מעמד, ועבד במרץ על אף הקושי הגדול. חשש שלא יוכל לעמוד באתגר ויפוטר, ולמחרת תחסר לו עבודה. חוסנו האישי, וההכשרה הקצרה שעבר טרם בואו לארץ, סייעו לו להחזיק מעמד במשך יום שלם, ואחר כך החזיק מעמד במשך יום שלם נוסף, וכך הלאה. כעבור כמה ימים, קיבל עבודה אחרת, "בחר", ניקוש עשבים עם טוריה בפרדס, בפיקוחו של משגיח.
יצחק, בנם של מרים ואברהם שונדרובסקי, נולד בסלונים שבפולין באחד בינואר 2006. אמו נולדה בברסלאו שבגרמניה, וכשנישאה עברה להתגורר עם בעלה בסלונים, עיירה יהודית-ציונית באזור הליטאי של פולין. אביו היה מעשירי העיר, והחזיק חנות לתכשיטי כסף וזהב. בצעירותו, התגוררה המשפחה בבית גדול ומרווח, ויצחק קיבל חינוך פולני חילוני, שנקטע בהיותו בן שבע, עם פרוץ מלחמת ה עולם הראשונה. הגרמנים כבשו את סלונים ומצבה הכלכלי של המשפחה התערער.
ב- 1918 נכנסו הרוסים לעיר, ולאחר שהחרימו ובזזו את רכוש המשפחה, עקרה מרים שונדרובסקי עם ילדיה לעיר לודז', שם גרו בני משפחתה. יצחק נרשם לגימנסיה גרמנית, ונחשב אחד התלמידים הטובים. עד מהרה התברר שהגימנסיה היא מוסד פרוסי לאומני, והתגלו בה גילויי אנטישמיות. בלודז' התוודע לתנועת "השומר הצעיר", והוא נודע כאינטלקטואל, מקורי וחדור אמונה. למרות קשייו בשפה הפולנית, כבש את הקן בסערה, כולם חיבבו אותו, ועד מהרה התמנה למדריך. שורשיו היהודיים מצד אחד וגילויי האנטישמיות בגימנסיה מהצד האחר, הם שגיבשו את תפיסת עולמו הסוציאליסטית ואת רצונו להתיישב בארץ. פעילותו בתנועה הובילה לעזיבתו את בית הספר, בחודשיים לפני בחינות הבגרות, ובפסח 1925 עלה לארץ
פגישתו הראשונה עם הארץ הייתה מדכאת ביותר. כבר בנסיעה הראשונה ברכבת, מהנמל, לראש העין, פגש יצחק כמה חברי תנועה, יוצאי קן ורשה, חברי קיבוץ ב', שהספיקו להתייאש מהקיבוץ ומהציונות. הם היו ותיקים בארץ – חלפה כבר שנה מאז שהגיעו, ולעגו לו בראותם את סמל התנועה על החולצה הרוסית השחורה שלבש.
למרות הערותיהם, המשיך בתוכניתו המקורית, והגיע למושב עין גנים ליד פתח תקווה, בו שהו בעת ההיא כמה קבוצות קטנות מיוצאי "החלוץ". יצחק התיישב במקום, והתשתיך לקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות – קבוצה, שקראה לעצמה "קיבוץ השומר הצעיר בעין גנים" או בקיצור "קיבוץ עין גנים".
יצחק הגיע לעין גנים, התמקם, ומחרת בואו לארץ יצא לעבודה: קציר חציר בחרמש. העבודה הייתה מפרכת, ומזג האוויר חם מאוד, והוא התאמץ להחזיק מעמד, ועבד במרץ על אף הקושי הגדול. חשש שלא יוכל לעמוד באתגר ויפוטר, ולמחרת תחסר לו עבודה. חוסנו האישי, וההכשרה הקצרה שעבר טרם בואו לארץ, סייעו לו להחזיק מעמד במשך יום שלם, ואחר כך החזיק מעמד במשך יום שלם נוסף, וכך הלאה. כעבור כמה ימים, קיבל עבודה אחרת, "בחר", ניקוש עשבים עם טוריה בפרדס, בפיקוחו של משגיח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה