באר – אריה שמרי

קטע משירים על ליזר ציפריס
תורגם מכתב יד ביידיש - א. שלונסקי

אלי מגדל הטף עולה לי.

משאון-צלילים שדה יתום.
ואגדה הפלא ופלא:
יפך לו נחל מני תהום.
ושדות ערבית כי יאפילו,
ואך רקיע עוד יקד, -
הטף במים שחוק יצהילו:
לכד מנחל, לכוס מכד.
לכד מנחל, לכוס מכד.
עד שפך ממנה, - ותחבת
בה ירק-עשב, ומיד
הם אגדות יטוו בצוותא.
אורי:

העשב יגדל
וידשיא בבלי הרף,
אגביה אל על
עם הצאן עשבים עמדי.
כבש וגדי.

אלישע:
עד לב השמים העשב צומח,

חנה:
כבשים לעלות יפחדו פחד רב,
כבשים אוהבים של האבן לשכב.
הקשב אל חליל-רועים ולנוח,
הפג השרב עם כל נשב רוח.

אלישע:
נחצוב מדרגות אז גבוה-גבוה,
וכל הכבשים יעלו ויבואו.
לילה ושנת,
הטף יעצמו העיניים בלאט
ויראו מדרגות בחלום.
ברוחב העמק – הלמות תחלום,
ואבא ואמא לאים יאזינו.
מפרק אזיקים ומשק נחושתיים,
כוכבי נגוהות יזרעו השמיים,
וכל הנחלים יפכו וירנינו.
ידמימו הטף, והקשיבו אז חרש,
תושט לשונם בצמא ונשתה,
ולילה ינעים זמר של ערש,
כמוהו לילות לא הנעימו עד עתה.
יאכלו הכבשים את העשב כי טוב,
רק את הפרח חלילה לקטוף.
ופרח פורח בלב הירח.