9.12.88 יהודה ו-ן
שלושה חברים ובתוכם אנוכי, "כלואים" לאורך שעות העבודה בחדר אחד במפעל התעשייה. יחסים טובים בינינו וגם הערכה הדדית ואנחנו גם אוהבים את העבודה. כדי לא להישאר מנותקים במשך שעות העבודה מהנעשה בעולמנו הקטן, הסוער המספק חדשות מדי שעה, יש לנו רדיו. כדי לא להפסיד חלילה איזו פרשנות של ח'כ לשעבר אנחנו מגבירים את עוצמת הקול. וכשנגמר המלל והרדיו מתחיל לשדר מוזיקה, העוצמה נשארת ולי זה מפריע בעיקר כשהרדיו מתחיל לשדר פופ, ג'אז, רוק, רוקנרול או סתם זמרים צרחנים. אבל מפני שאני חושב שחבריי לעבודה אוהבים את סוג המוזיקה הזה, את הוואליום הגבוה ונהנים, אני סובל בשקט למען לא לקלקל לחברים את הנאתם. פעם במקרה בזמן שתיית התה, עלינו על הנושא והתברר שחבריי לעבודה סובלים כמוני מהעוצמה והמוזיקה, אבל כל אחד חושב שלחבריו זה גורם הנאה וכל אחד,
כמוני סובל בשקט למען לא לקלקל את הנאתם של חבריו, וחבל! שנתברר שכך שללה מאיתנו ההרגשה הטובה של הקרבה למען חברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה