לאורך 57 סדרי פסח שנערכו בקיבוצנו מאז עלייתי ארצה, לא נעדרתי מאף אחד: ועל זאת הייתה גאוותי.
השנה, "תשמ'ח" נעתרתי להזמנתו - בקשתו של עמית ועשיתי את סדר הפסח בקיבוץ "להב"
האם שונה סדר הפסח בקיבוץ להב מאשר אצלנו?
הפתגם "אותה הגברת בשינוי אדרת" יענה על השאלה. אותם שולחנות ארוכים עמוסי משקאות ומאכלים, הבמה במרכז וצוותי ההקראה מרוכזים בשולחן אחד, אותה ההגדה, כיתה א' מקשה את הקושיות, חברת הילדים מציגה את "חד - גדיא", ילדים מחפשים את האפיקומן והגזבר משלם.
יש קיבוץ המרבה בקריאה, בלהב הרבו בשירה.
משהו שונה היה בקטע "אחד מי יודע"?, הקטע הזה הוטל על משפחות שישירוהו, כשכל משפחה קמה ושרה משפט אחד, וזה חוזר 13 פעמים, כל משפחה התאמנה, ברצותה להרשים בהופעתה.
וכך כבר לא אוכל להתפאר יותר שלא נעדרתי מאף סדר פסח בקיבוצי.
וזה מזכיר לי סיפור:
בשנת 1936 זכתה קבוצת הנגרים מעין – שמר (בריכוזו של מקס בראון ז'ל ) במכרז –וקיבלה את עבודת הנגרות בששים בתים שנבנו במושב "כפר – יהושע". את העבודה – משקופים, דלתות, חלונות, תריסים וארונות הכנו בבית ובכפר – יהושע הרכבנו אותם לבתים.
גרנו אצל משפחה, משפחת "זריל". אבי המשפחה מראשוני הכפר, ותיק בארץ, התפאר בפנינו שלא ביקר מעולם בתל – אביב וגם אין בדעתו לבקר בה, מתוך אמונה בקשר לאדמה ומתוך זלזול בערים ובמה שהן מסמלות.
וזה היה בשנת 1936.
רינו יודע אם הוא "שבר" את החרם הפרטי שלו על תל – אביב ומתי, כי בינתיים פרצו מאורעות "36" שנמשכו שלוש שנים ובעקבותיהן מלחמת העולם השנייה – והקשר ניתק.
כאלה היו הראשונים – מלח הארץ.
במה הם התפארו? יהודה ו-ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה