בשולי בירור

"מבפנים" עיתון פנימי – עין שמר 1934-1936
אריה ריבה - (אריה שמרי)

לא פעם ונעלמת הנקודה החשובה הזאת ממעגל הראיה הפרובלמטית ויסודות לשכחה הזאת. כי תורת שחרור הסקסואלי המודרנית באה להכריז חופש ליצר הסיפוק של בן האדם ולשחררו שחרור מלא מעבדות לפיטום העיוור של המשך הדורות.

בדרך ההבראה הרעיונית שלנו עומדת תמיד כשטן מחלת ה"קולטור-קומוניזמוס", מחלה טיפוסית לאלה אשר מחרם הוא מחר העמל ותמולם תמול הזעיר-בורגני.

לא פעם ונתלהב התלהבות יתירה לשמע מאמר או דיקלום בפתוס ובסגנון קומסומולי. האורות של ס.ס.ס.ר הסובייטית מאפילים לא פעם על השגנו בחברה, במשק ובסגנון חיים, בתוך ארצנו זו הקטנה.

לא פעם באה הרומנטיקה הקולחוזית לכסות בכנפיה הרחבות מעל למפעלנו הקיבוצי הצנוע.

אולם התקופה הזאת של דגלים חוגגים ושם קם נוער תוסס, העולה בקצף מעל גדותיו עברה ללא שוב. ובינתיים רוסיה הבונה והמשחררת ידעה לקבוע, שמי שלא יודע פרק ארגון בחייו הפרטיים, מפוקפק מאוד להיות מועיל במאמץ של ארגון חברתי.

וגם כעת מתוך עודף של עירות, במאמץ ההסתכלות, אנו תופסים במבט החד שלנו היהודי טיפוסי, אורות מתעים של כוכבי רעיונות דועכים. ואנו נתפסים בהתלהבות לאנכרוניזמים מימי תוהו ובוהו של המהפכה. אולם בינתיים נצח הקיבוץ לא משקר.

ההתבגרות שלנו מעלה אותנו יותר ויותר על פסי הקידמה. אנו מוסיפים להעמיק שורש בנקודה הזאת - הבית שלנו לחיים ולרעיון. הגשר של חיי קבע בין יחיד וחברה ולבין חבר וחברה הולך ונבנה. החוג של מושכים בעול מתרחב ומדי זמן בזמן אנו מתבשרים בשורות המזרימים מחדש גלי אמונה וביטחון בדם ובלב היחיד והחברה כולה. אנו רואים איך מתהווה בפשטות מפליאה התמונה של הבאת ילד על זרועות אבא אמא לחדר הילדים, לחינוך המשותף, למחר הקיבוץ. ואנו מתחילים להאמין ביתר ביטחון שה"תקופה השניה" הזאת של "כניסה לכלים" מה שניבאו לנו הורינו לא תוסיף לבוא.

ואנו מאמינים שהננו באמת הולכים לקראת חיים חדשים, כי על ספי צריפינו הדלים, מגמגמים כבר ילדינו את שפת המחר.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה