זיכרונות מנחם (מיקו) לוי מקיבוץ עין שמר
1941-1948
בינתיים החברה שלנו התגבשה ונקלטה בענפי המשק השונים, והמדריכים התחילו ליישם הלכה למעשה את תוכנית הלימודים ולארגן את החיים החברתיים. גצל לימד אותנו עברית, תנ"ך והיסטוריה עברית וכללית. רבקה לימדה אותנו ספרות, חקלאות, טבע ותולדות תנועת הפועלים וההתיישבות. פולה הייתה האימא של כולם, והיא דאגה למחסן הבגדים, לניקיון ולבריאות. לגצל הייתה בעיה איתנו בקשר ללימודי התנ"ך. אנחנו לא רצינו ללמוד, כיוון שכל מה שהיה קשור בדת היה פסול בעינינו.
עבדנו חצי יום ולמדנו חצי יום, ובכל זאת נשאר לנו הרבה זמן חופשי שלא ידענו מה לעשות איתו. החיים בקיבוץ היו אפורים. החברים היו מאוד עייפים ומודאגים בקשר למשפחות שלהם והחברים הקרובים, שהיו במחנות ריכוז, ולא ידעו על גורלם.
מחוץ להרצאות ודיווח על העבודה של פעילי הקיבוץ במסגרת התנועה, המפלגה והחגים המסורתיים, לא הייתה פעילות חברתית, לכן החלטנו לארגן כל ערב שבת ובשבת מסיבת ריקודים במועדון שלנו או בחדר האוכל אם היה פנוי.
למסיבות הללו הצטרפו גם בודדים מחברי הקיבוץ, כמו בנק שפירא מרכז הבניה, אבא של אורי ורפי. הוא היה טיפוס מיוחד במינו. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. רקדנו ריקודים עממיים – פולקה וקרקוביאק. ליקו וכוכבה היו הרקדנים המצטיינים. עם הזמן הצטרפו למסיבות האלו גם הרבה חברים מהקיבוץ השכן. ערבי הריקודים הפכו למסורת, דבר שלא היה קודם, וזו תרומתנו השלישית.
1941-1948
בינתיים החברה שלנו התגבשה ונקלטה בענפי המשק השונים, והמדריכים התחילו ליישם הלכה למעשה את תוכנית הלימודים ולארגן את החיים החברתיים. גצל לימד אותנו עברית, תנ"ך והיסטוריה עברית וכללית. רבקה לימדה אותנו ספרות, חקלאות, טבע ותולדות תנועת הפועלים וההתיישבות. פולה הייתה האימא של כולם, והיא דאגה למחסן הבגדים, לניקיון ולבריאות. לגצל הייתה בעיה איתנו בקשר ללימודי התנ"ך. אנחנו לא רצינו ללמוד, כיוון שכל מה שהיה קשור בדת היה פסול בעינינו.
עבדנו חצי יום ולמדנו חצי יום, ובכל זאת נשאר לנו הרבה זמן חופשי שלא ידענו מה לעשות איתו. החיים בקיבוץ היו אפורים. החברים היו מאוד עייפים ומודאגים בקשר למשפחות שלהם והחברים הקרובים, שהיו במחנות ריכוז, ולא ידעו על גורלם.
מחוץ להרצאות ודיווח על העבודה של פעילי הקיבוץ במסגרת התנועה, המפלגה והחגים המסורתיים, לא הייתה פעילות חברתית, לכן החלטנו לארגן כל ערב שבת ובשבת מסיבת ריקודים במועדון שלנו או בחדר האוכל אם היה פנוי.
למסיבות הללו הצטרפו גם בודדים מחברי הקיבוץ, כמו בנק שפירא מרכז הבניה, אבא של אורי ורפי. הוא היה טיפוס מיוחד במינו. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם. רקדנו ריקודים עממיים – פולקה וקרקוביאק. ליקו וכוכבה היו הרקדנים המצטיינים. עם הזמן הצטרפו למסיבות האלו גם הרבה חברים מהקיבוץ השכן. ערבי הריקודים הפכו למסורת, דבר שלא היה קודם, וזו תרומתנו השלישית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה