משנודע בקיבוץ שאני מתנדנד, כלומר שאני קול צף
התחילו לפנות אלי חברים – אחדים ניסו להטיף לי מוסר
בנוסח "אתה יורק לבאר ממנה אתה שותה" - אחרים
התחילו להתווכח ולנסות להוכיח לי שאני טועה, ואחדים
התחילו להשמיץ בנוסח:"אתה יודע מה צף על פני המים"?
לאלה אמרתי –"לא אני צף, קולי הוא שצף וקולי עשוי מחומר
שלא צף לא שוקע – ובל אופן אני חייב הסבר לחברים שרואים
בי בוגד ולא משנה להם איזה אות תחליף את ה"מ'" – כי מי היה
מאמין שקולי שתמיד היה נמסר בנאמנות למפלגת קיבוצי ייהפך
ל"קול צף"? – איך זה קרה ולמה שעיני נפקחו לראות את שלא ראיתי קודם?
התשובה חבויה בתשדירי הבחירות:
ישבתי מול הטלוויזיה כשאני עוקב אחרי תשדירי הבחירות למיניהם, האמת היא שהתשדירים של המפלגות הגדולות לא עניינו אותי במיוחד וכל תשומת לבי מרוכזת במפלגות
שאת שמותיהן שמעתי לראשונה בתשדירים אלה כמו:
"זכ", "עץ", "קמע", "טיף", "יען", "זעם", "עקם", "דרק" ועוד... ופתאום התברר לי שכולם מפנים את דבריהם לאלה שטרם החליטו בעד מי להצביע, כלומר "הקולות הצפים".
הם נעשו חשובים , מחפשים את קרבתם, וצבא של פעילים יושב ומחטט בספרי הטלפונים לגלות אותם, להזמין אותם לפגישות וכמובן – לא שוכחים את הכיבוד.
ואז צף (לא הקול) ועלה הרעיון: יש לך הזדמנות פז להיות מישהו, להיות משהו, כל השנים הייתי "בכיס" ואף אחד לא שם עלי, לא הייתי קיים – ואם כבר נזכרו בי, הרי זה בגלל משפחתי – הדודים ובני הדודים שאת כתובותיהם דרשו ממני.
ואילו עכשיו – אני "מלך", מרכז הועדה הפוליטית בכבודו ובעצמו הזמין אותי לשיחה אישית, כמובן על כוס קפה. התחלתי לקבל טלפונים והזמנות ולפגישות וחוגים. חברים שקודם הייתי שקוף עבורם, לא הביטו לעברי, לא הרגישו בנוכחותי - מנופפים לעברי "בוקר טוב". "שישו בני מעי" כי עוד מעט זה יחלוף.
הדבר אשר מעיב על חשיבותי בימי פורים עליזים אלה הוא שכל ההילולה הזאת מתקרבת לקיצה ואז הקול יחזור לקדמותו. יהודה ו-ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה